בעולם מחובר ועמוס יותר ויותר כמו שלנו, בתי המשפט והמחוקקים פיתחו תפיסה חדשה יחסית – זכותו של אדם לפרטיות. זהו מושג "מערבי" במיוחד, המושתת על תפיסת הנאורות כי האדם הוא מוקד החברה ומחזיק בזכות לחיות ולפעול ללא הפרעה. כשזה מופר מה עושים?
מה נחשב פגיעה בפרטיות?
זכות הפרטיות הינה, בפשטות רבה, זכותו של אדם להשתחרר מפרסום בלתי מוצדק ולחיות ללא התערבות בלתי מוצדקת מצד הציבור בעניינים שאינם קשורים בהכרח לציבור.
חדירה לפרטיות היא ניצול בלתי מוצדק של אישיותו, פרסום ענייניו הפרטיים לציבור אשר לציבור אין כל דאגה לגיטימית לו, או פריצה שגויה לפעילויותיו הפרטיות של האדם באופן שמכעיס או גורם סבל נפשי, בושה או השפלה לאדם בעל רגשות רגילים.
חדירה לפרטיות בעבודה
פלישה לפרטיות היא כאשר מעסיק מבצע חיפוש באופן בלתי סביר (למשל, ארון או מגירת שולחן) או מבצע מעקב באזורים בהם עובד מצפה הבנה כלשהי לפרטיות (למשל, חדרי הלבשה). תשאול פסול של מעסיק לגבי עובד (למשל, הרגלים מיניים או נטייה) עשויה גם היא לעורר סוג זה של תביעה.
גילוי פומבי של עובדות פרטיות
עובד רשאי לתבוע צורה זו של פלישת פרטיות כאשר מעסיק מגלה בפומבי עובדות פרטיות ומביכות עליו בפני קהל רחב ללא הסכמתו.
הצגת אדם באור שלילי
לפי תיאוריה זו, אם מעסיק מייחס לעובד התנהגות כוזבת או פוגעת או מאפיין שאינו נכון (למשל, פעילות פלילית), העובד רשאי לטעון לפלישה לפרטיות.
שימוש לרעה בשמו של אדם
כאשר מעסיק משתמש בתצלום או דימוי של עובד, או מייחס הצהרות ספציפיות לעובד ללא רשותו, יכול העובד לתבוע את המעסיק על חדירה מופגנת לפרטיות.
לייעוץ על ידי עורך דין מומחה בעל נסיון הכנסו לאתר: https://www.shlomiweinberg.co.il/.